עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ttio.stz@gmail.com
חברים
bellNoNameפוקסי99נערת הגורלאלונה ✮Mandy
ThelsemisssisimemoriesאיירוMr.NobodyDanielle
יעלNerdWritingEmmaLonelyGirlMeshiM1chaly
כוכב באפלהWithout a FaceBorn To Dieme-***דניאלhopeless
see from the heartאנונימיתDaniel .כבר לא כאןBe Your Own HerocosmicBFF
its just me .SnowJennyZippersSuzan-----
Here To LoveBlackChamomileשאריות של החייםalice
לאמת יש המון דרכים
"ככה שלא בדיוק שיקרתי, פשוט בחרתי באיזו אמת להשתמש"
-אשמת הכוכבים-
שחור ולבן
אנשים בשחור לבן, אוספים פיסות של רגשות,
לעתים מתחפשים לגוונים של אפור.
אנשים שאיבדו את הטעם לחיות,
ועכשיו הם חיים בין לבן לשחור.

מהלכים בכבדות בעיירה חסרת ערך,
ובלילה שקט. אסור לאף אחד לחלום.
מפשפשים בפחים לחפש כיוון דרך,
ואולי לגלות את השביל לשלום.

ריקנות נבוכה, לבבות לא פועמים.
במקום כל כך קר, מצייתים לכללים.
מתיישבים על ספסל לנצח נצחים,
תוהים "מה היה לו היינו מרגישים?"

מגרדים עוד טיפה שאריות של הריק,
מכביש משופשף שמוביל לאינסוף.
אל תנסו לחייך, תסתכלו על כולם,
ותמשיכו בשקט את הכלום לחשוף.

זה אף פעם לא הזמן, אין עומק ואין תקווה.
המצב לא ישתנה, המציאות כבר נחרבה.
השגרה שנבנתה והרסה אפשרויות.
תמשיכו לחיות את חיי האכזבות.

בסדר-פרק 31

12/01/2016 17:31
תיאו
כשההורים שלי עוזבים אותי לנוח,תומאס נשען על משקוף הדלת.
"בוקר טוב" הוא אומר.
"האמת שכבר ערב" אני עונה.
"נו,את יודעת למה התכוונתי"
אני יודעת.
הוא נכנס ומתיישב בכיסא לצידי אחרי שאני מורה לו לעשות כן.
אני תוהה כמה אנשים כבר ישבו על הכיסא הזה לפניו. האם היו מיואשים מעוד חיים שעומדים להיעלם או שליטפו יד של אם טרייה? או שאולי היה זה חולה שניסה להיתמך בכיסא כדי ללכת ולעבור יום נוסף?
בכל מקרה,זה לא משנה עכשיו.
"מה אני אמור לומר עכשיו? אני אמור להגיד שהיית בנאדם טוב כל החיים? ששמחתי להכיר אותך? שיפה לך שמלת בית החולים הכחולה הזאת?" הוא שואל בכעס.
"לא. אתה רק צריך להגיד את מה שתמיד רצית להגיד אבל לא יכולת" אני אוחזת בידו.
"אם אגיד שאהבתי אותך,זה יועיל?
אם אגיד שאני לא רוצה שתלכי מפה,זה יועיל?
אם אגיד שכל מה שאני רוצה הוא עוד שנה איתך,זה יועיל?" רגלו רועדת בקוצר רוח והדמעות זולגות מפניו כסכר שנפרץ.
"אל תחפש מה שיעזור לי,אני עומדת למות. אני רוצה שתגיד את כל מה שאתה באמת רוצה להגיד.וכדאי שתעשה את זה מהר,כי לא נשאר לי עוד הרבה זמן" הוא ממשיך לשתוק.
"בבקשה,תומאס... בפעם האחרונה" אני מתחננת.
"אני אוהב אותך. תמיד אהבתי. ואני מתכוון ליותר מסתם אהבת חברים טובים" קולו חנוק.
"אני חושב שאת מהממת כשאת מחייכת והייתי עושה הכל בשביל לקבל עוד חיוך כזה" הוא חושב לרגע.
"וגם אני שונא וורוד" עכשיו אני צוחקת.
"אני חושב שהצחוק שלך הוא הצליל הכי יפה בעולם,ושאת יכולה לשיר מדהים גם אם את מתכחשת לזה.
את חשובה לי. ואם הייתי זוכה לחזור על החיים שלי שוב הייתי עושה את הכל בדיוק אותו הדבר.
אני חושב שהרשימה היתה מטופשת,אבל היא נתנה לך משהו להיאחז בו כדי להמשיך לחיות. ואני חושב שגם הפאה היתה מטופשת.
אני...אני דואג לך. ואני לא רוצה שזה יסתיים" אני נאנחת בהבנה.
"אבל את כן,נכון? את מבינה שזה צריך להסתיים" אני מהנהנת.
"לכל דבר יש סוף,תומאס. זה הסוף שלי" אני לוחשת.
הוא מכסה אותי בעוד שמיכה מהארון,הוא תמיד ידע מתי קר לי.
"אני רוצה להגיד לך תודה, על כל ההזדמנויות שנתת לי. על כל פעם שקמת באמצע הלילה כדי ללוות אותי לבית החולים.
תודה על כל החיבוקים שלך. תודה שתמיד הבנת אותי בלי שהייתי צריכה לדבר.
תודה שתמיד היית שם.
תודה שלעולם לא עזבת.
תודה שבלי להסס נתת לי מעצמך,והמון.
תודה שאתה מבין-"
"אני לא. אני לא מבין. אני לא רוצה שתעלמי סתם ככה.אני לא רוצה שתודי לי. אני רוצה שתישארי פה ותהיי איתי.אני רוצה שתפסיק להיות רזה ותקחי אותי לעבר שהיה פעם.
שנשחק שחמט ובפעם הראשונה את תנצחי אותי..אני רוצה שתלבשי שוב שמלות ותשוויצי בשיער הארוך והכהה שלך. אני רוצה שתמשיכי לחיות!" הוא פורץ בבכי.
"לפעמים גם אני רוצה" אני לוחשת.
"אבל זה לא עומד לקרות,אתה חייב להכניס לעצמך לראש. וזה לא אתה שאשם,או אני שאשמה,או חייל שחמט ארור.
זה פשוט קרה.
ואם זה לא היה קורה הייתי אדם אחר עכשיו. יכלתי להיות ילדה זולה ורדודה שכל מה שאכפת לה הוא שגברים יסתכלו עליה וששונאת את ההורים שלה,וזה מה שהיית רוצה?"
"את לא היית יכולה להיות כזאת,אני מכיר אותך" הוא מצחקק בעצב.
"אתה לא יודע את זה. אתה מכיר את ג'יימי החולה. כן,ג'יימי החולה. אבל זה לא הדבר היחיד שמאפיין אותי.
אני גם ג'יימי הפסימית,ג'יימי המשוגעת,ג'יימי העקשנית וג'יימי הרגישה.
ואם לא הייתי חולה לא הייתי עוברת את מה שעברתי עד היום ולא הייתי 'זוכה' בכל התכונות האילו.
הייתי מקבלת תכונות אחרות,הייתי מישהי אחרת" אני לוחשת.
"אני חושב שהייתי אוהב אותך גם אם היית מישהי אחרת" הוא ממלמל.
"גם אני חושבת שהייתי אוהבת אותך אם היית מישהו אחר" אני מחזירה במלמול זהה.
הוא נכנס אל המיטה ומתכרבל לצידי,הפעם הוא לא ישן.
הו ער,והוא סופר את הנשימות שלי.
"תשירי לי משהו" הוא מבקש.
"כמו מה?" אני שואלת.
"תשירי לי משהו שמח. משהו שהיית שרה לי אם הינו חיים לנצח"
"אין לי זמן"
"אז פשוט תשירי את מה שעובר לך בראש עכשיו. יש לך שיר שמתנגן שם"
ולמקצב המוניטור השקט,אני מתחילה לשיר.

"What would i do without your smart mouse?"

תומאס עוצם את עיניו ומתרכז במילים. שואף אותן אל ליבו בצמא.
זאת הפעם האחרונה.

"Drawing me in,and you kicking me out.
Got my head spining,no kidding,i cant pin you dawn.
Whats going on in that beautiful mind?
Im your magical mystery ride.
And im so dizzy,dont know what hit me,but i'll be alright"

"היא תהיה בסדר,רוברט. נכון?"
"היא הבטיחה שכן. היא הבטיחה שתהיה בסדר"

"My head underwater, but im breathing fine.
You're crazy and im out of my mind"

לוקאס נוסע ברכב היוקרתי שלו. לפתע,כבר לא אכפת לו אם בנות יסתכלו עליו,ולא אכפת לו עם איזה רכב לנסוע או כמה לשתות במועדון הערב, הוא אפילו לא רוצה לנסוע הערב לשום מקום.
הוא רוצה לישון ולא לקום לעולם.

"Cause all of me,
Loves all of you.
Love your curves and all your edges,
Love your perfect imperfactions"

לוקאס מוחה את דמעותיו שמטשטשות את שדה הראייה שלו.
הוא ממשיך לנסוע,מגביר את המהירות.
המנוע רועש.

"Give your all to me,
I'll give my all to you.
Love my end and my beginning,
Even when i lose im winning.
Cause i give you all of me,
And you give me all of you.

"רוברט, אני אתגעגע אליה" יפחותיה מהדהדות בפרוסדור הארוך.
נתפסות באוזני החולים. דואבות לרופאים.
"גם אני,מולי. גם אני" הוא מלטת את כתפה בניחום.

"How many times do i have to tell you,
Even when you crying you beautifull too.
The world is beating you dawn,im around through every mood.
You're my dawnfull,you're my muse.
My worst discration,my rhythm and blus.
I cant stop singing, its ringing, my heads for you.

לוקאס עוצר בתמרור עצור, התמרור מסנוור אותו. הוא כאילו אומר לו לא לעשות משהו.
מציב בפניו גבול.
אבל איך הוא יכול לעצור ככה? להקשיב לתמרור מטופש כשג'יימי גוססת בבית החולים?
הוא חוצה אותו ומותיר אחריו עננת עשן.

"My head underwater, but im breathing fine.
You're crazy and im out of my mind"
"Cause all of me,
Loves all of you.
Love your curves and all your edges,
Love your perfect imperfactions"

ידה של ג'יימי מטיילת בלי משים על לחיו של תומאס. מתענגת על המגע בפעם האחרונה.
קולה מציף את בית החולים. כולם קופאים במקומם, הרופאים עוצרים במקומם,מקשיבים לסימפוניה העגומה.
כמו שיר של ציפור עם כנף שבורה.
בלדה עצובה על נערה שנעלמת.

"Give your all to me,
I'll give my all to you.
Love my end and my beginning,
Even when i lose im winning.
Cause i give you all of me,
And you give me all of you.

החולים מתחזקים משירתה,אוזרים כח לעמוד על הרגליים.
לא מבינים שהנערה ששרה,גוססת בחדרה.
שזהו שירה האחרון.
עיניה עצומות עכשיו, דמעות זולגות מהן ומטפטפות על שמלת בית החולים התכולה שלה.
יוצרות בה סימנים עגולים ומשונים.

Give me all of you.
Cards on the table,we're both showing hearts.
Riskin its all, though its hard.

לוקאס מסתכל בשעון ופונה פניה חדה.
דוהר במהירות עצומה בחזרה אל בית החולים.
יש לו תפקיד למלא. יש לו משאלה אחרונה להגשים.

"My head underwater, but im breathing fine.
You're crazy and im out of my mind"

האנשים סביבו ברחוב ממשיכים את חייהם כרגיל. הילד ההוא בוכה מפני שאימו לא קנתה לו את הגלידה שרצה וההוא מחייך מנשיקה ראשונה.
היא מחברת אוזניות אל אוזניה במבט שלוו,וההיא מתכתבת עם חברה חדשה.
איך אתם לא שמים לב?! הוא רוצה לצאת ולנענע שם את כולם! שיבינו.
שג'יימי גוססת.
שאהבתו האחת והיחידה גוססת בבית החולים ואין דבר שיוכל לעשות.

"Cause all of me,
Loves all of you.
Love your curves and all your edges,
Love your perfect imperfactions"

הרופאים מוחים דמעה מלחייהם, החולים מתיישרים על המיטות שלהם. מחלקת התינוקות שותקת.

"Give your all to me,
I'll give my all to you.
Love my end and my beginning,
Even when i lose im winning.

לוקאס מחנה את הרכב השחור ברישול ועולה במדרגות במהירות.
הזמן עומד להיגמר.

Cause i give you all of me,
And you give me all of you.

ראשה של ג'יימי קורס היישר אל זרועותיו של לוקאס.
"חזרת" היא לוחשת במבט חלול.
"חזרתי,אהובתי" הוא נושק לשפתיה הקרות.
הוא אוסף אותה ברכב וכבר לא אכפת לו שכולם עולים אחריו.
הם נוסעים אל חוף הים.
"בואי,ג'יימי. הגיע הזמן" האחות הקטנה מופיעה ומושיטה לה את ידה. האור הבוהק זוהר מאחוריה. חיוך מתנוסס על פניה.
עוד קצת. רק עוד קצת.
"תחזיקי מעמד,ג'יימי. אנחנו כמעט שם"
עורה נעשה שקוף, והוורידים שאחריו סוללים שבילים לדרכים לא נודעו.
/אחות קטנה,אני מבינה. אני סוף כל סוף מבינה./
הבטחתי. קיימתי את ההבטחה שלי. לא וויתרתי,רואה? הצלחתי!
האחות הקטנה מזרזת אותה,היא כל כך יפה... ג'יימי מנסה להושיט אליה יד.
"את כל כך יפה..." היא ממלמלת.
לוקאס אוסף אותה בזרועותיו.
הם רצים אל המיים.
הוא מפחד לאחר.
ואז הוא מתיישב ומסדר אותה על חזו.
היא כבר לא רואה,אז הוא שולח את רגלה שתגע בגלים ההולכים ובאים.
"זה הנצח,נכון? הגעתי אליו" עיניה עצומות.
אין בה עוד כח.
היא נלחמה מספיק בשביל להוציא החוצה את מילות השיר. אבל עכשיו זה נגמר.
הכל יהיה בסדר.
"אני אוהב אותך" הוא נושק למצחה. ואז לשתי לחייה.
חובק בזרועותיו את הגוף שעוד מספר שניות כבר ייעלמו בו החיים.
הוא מצמיד את אוזנו אל פיה כשהיא מנסה ללחוש.
"גם אני" נשימותיה מחרחרות קשה.
"אני אוהבת אותך" ואז היא דוממת.
לוקאס נושק אל פיה חסר החיים, ואז נושק לעפעפיה.
המלך השחור נפל על לוח השחמט.
אבל אף אחד לא ראה לפתע,איך שהמלך הלבן התכווץ לאחר הפלת יריבו.
ועל פניו של המלך השחור, התנוסס חיוך.
חיוך של נצחון.
הוריה ישובים משני צדדיו,ותומאס לצידם.
הם יושבים, צורחים ובוכים את כאבם לגלים.
שהולכים ובאים.
כמו נצח.
וברוח הדמדומים שמגיעה מן הים,הם מרגישים אותה.
את ג'יימי.
מרחפת על הנצח.


אממ אוקי, הסוף קצת....מרחפת...לא הצד החזק שלי.
ואני מצטערת, אם זה גרם למישו/מישי להיות עצוב/עצובה.
מאוד נהניתי לכתוב את הסיפור הזה, מאוד התחברתי אל ג'יימי, ותומאס, ולוקאס...
ואומנם יש המון פרטים שעוד צריך לתקן ולשפר, אשמח שתעזרו לי בהערות.
יש עוד שני אפילוגים בדרך. 
אבל כאן זה בערך נגמר.
ערב טוב, בלוגר:)
שאריות של החייםדניאליcosmicBFF
שאריות של החיים
12/01/2016 19:46
יואו איזה צמרמורות עשית לי...
לא יודעת אם כבר אמרתי לך.. אבל כשאני קוראת אני ממש רואה את זה. כמו סצנה מסרט
וזה כל כך יפהפה ומרגש..
את מדהימה!
תיאו
12/01/2016 20:50
אמרת. ובכל פעם זה מרגש מחדש!
כיף לקרוא בערב:)
תודה לך
דניאלי
12/01/2016 20:48
מדהים פשוט מדהים תוכלו להיכנס לבלוג שלי ?
תיאו
12/01/2016 20:50
תודה
איריס
30/01/2016 23:38
לא קראתי את כל הסיפור, רק את החלק הזה אבל מצאתי את עצמי שבויה, יפהפייה תיאו!
יש את אתר הסיפורים הזה Wattpad ממליצה בחום, גם אני כותבת שם :))
תיאו
31/01/2016 11:34
תודה רבה:)
ואני קוראת ממנו לפעמים, פשוט פחות מתחברת שם. אשמח לדעת איך קוראים לך שם כדי לקרוא את הסיפור שלך
מישהי קטנה
07/03/2016 21:51
יפהפה כמו תמיד.
בהצלחה!!!
תיאו
07/03/2016 22:22
תודה רבה לך!
Zippers
04/04/2016 17:03
וואוווווו!
אם יש משהו שאני מתחרטת עליו בעיקר, זה על זה שלא קראתי את כל הסיפור ממההתחלה, ושקראתי בעיקר את הסוף...
אני פשוט מקנא בכישרון הזה שלך, התגעגעתי לכתיבה שלך כל כך,
ופשוט לא קראתי את כל הסיפור כי רומנים זה פחות הקטע שלי, אבל אני לא יכולה להגיד שלא התאהבתי בסוף :)
תיאו
04/04/2016 19:37
את מדהימה, נעמה
כל כך מדהימה, בסופו של דבר אני מקווה שתראי את זה כמוני.
ו-וואו את בעצמך! תגובה שמחממת כל כך את הלב ומעלה בי חיוך, תודה רבה רבה לך:)
cosmicBFF
26/05/2016 09:31
בכיתי כל כך עכשיו. הסיפור מדהים, ההכתיבה משגעת. אאיך את עושה את זה? את מוכשרת כל כך.
(K)
תיאו
26/05/2016 11:12
תודה רבה לך!!!!
אין כמו התגובות האלה, באמת!!
זה מדהים!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
...

"צרחות שצרחתי,נואשת,כואבת.בשעת מצוקה ואובדן.
היו למחרוזת שירים מלבבת לספר שירי הלבן"
-רחל המשוררת,ספר שיריי הלבן.