אני יודעת, חרשתי את המשפט הזה מכל הכיוונים, שמתי אותו בכל מקום. והוא כבר מתיש. אבל לא נמאס לי ממנו. הוא פשוט נכון מדי...
"אתה מעביר את כל החיים שלך תקוע במבוך, חושב איך לברוח ממנו יום אחד,וכמה שזה יהיה מדהים. ומה שנותן לך כוח להמשיך הלאה אלה הדמיונות שלך על העתיד. אבל אתה אף פעם לא באמת עושה את זה. אתה רק משתמש בעתיד כדי לברוח מההווה"
מחפשים את אלסקה/ג'ון גרין.
אנחנו מסתמכים על זה. אנחנו מסתמכים על זה כי זה מחזיק אותנו. זה משהו שאנחנו נשענים עליו.
גם אם אנחנו יודעים שזה לעולם לא יקרה, אנחנו נשענים על האפשרות שזה יכול לקרות.
אני יכולה לבוא לדבר, למרות שאני יודעת שלא אעשה את זה.
אני יכולה לבכות, למרות שאני יודעת שלא אעשה את זה.
אני יכולה למות, למרות שאני יודעת שלא אעשה את זה.
זה יכול לקרות בערב, זה יכול לקרות מחר, וזה יכול לקרות עוד כמה שנים כשאשב על ספא עם חמישים חתולים, שיער לבן וכמה קמטים יותר.
זה יכול לקרות.
וזה מחזיק אותי.
אני מדמיינת את זה, וזה מחזיק אותי.
למרות שלעולם לא אעשה את זה.
אולי כן, אבל לא היום.
אני לא אתאבד היום.
אני לא אבכה היום.
אני לא אשבר היום.
אני לא אדבר על זה היום.
אני יישאר חזקה היום.
מחר,
זה כבר לא היום.
;){kind=link}