עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ttio.stz@gmail.com
חברים
bellNoNameפוקסי99נערת הגורלאלונה ✮הַחַיִּים שֶׁלִּי
ThelsemisssisimemoriesאיירוMr.NobodyDanielle
יעלNerdWritingEmmaMeshiM1chalyכוכב באפלה
Without a FaceBorn To Dieme-***דניאלhopelesssee from the heart
אנונימיתDaniel .כבר לא כאןBe Your Own HerocosmicBFFits just me .
SnowZippersSuzan-----Here To LoveBlackChamomile
שאריות של החייםalice
לאמת יש המון דרכים
"ככה שלא בדיוק שיקרתי, פשוט בחרתי באיזו אמת להשתמש"
-אשמת הכוכבים-
שחור ולבן
אנשים בשחור לבן, אוספים פיסות של רגשות,
לעתים מתחפשים לגוונים של אפור.
אנשים שאיבדו את הטעם לחיות,
ועכשיו הם חיים בין לבן לשחור.

מהלכים בכבדות בעיירה חסרת ערך,
ובלילה שקט. אסור לאף אחד לחלום.
מפשפשים בפחים לחפש כיוון דרך,
ואולי לגלות את השביל לשלום.

ריקנות נבוכה, לבבות לא פועמים.
במקום כל כך קר, מצייתים לכללים.
מתיישבים על ספסל לנצח נצחים,
תוהים "מה היה לו היינו מרגישים?"

מגרדים עוד טיפה שאריות של הריק,
מכביש משופשף שמוביל לאינסוף.
אל תנסו לחייך, תסתכלו על כולם,
ותמשיכו בשקט את הכלום לחשוף.

זה אף פעם לא הזמן, אין עומק ואין תקווה.
המצב לא ישתנה, המציאות כבר נחרבה.
השגרה שנבנתה והרסה אפשרויות.
תמשיכו לחיות את חיי האכזבות.

בסדר- פרק 16

15/07/2015 08:34
תיאו

כשאני יוצאת מהמקלחת,אני מרגישה מישהו מבעד לדלת,אני שומעת צעדים מהוססים.התלבטות.ומחכה לנקישות.
אחרי כחמש דקות ארוכות הן מגיעות.נקישות חלושות.
"כן?" אמא שלי נכנסת לחדר בשקט.
"אני אמא שלך. ואני רוצה לעזור לך להתארגן לנשף" היא אומרת ברצינות וניכר שעבדה על המשפט הזה זמן רב אל מול המראה. אז אני פורצת בצחוק.
"הסיבה היחידה שאני מאשרת לרעיון המסוכן הזה היא שאני לא יודעת לשים אודם.וכל השאר כבר יצא קטסטרופה" אני מנידה בראשי.
"אז קודם שמלה או קודם איפור?" היא מחייכת,ואני לא יכולה להבליע את הגאווה שלי.
השמלה כל כך יפה,וכל כך רכה.
וכשהיא רוכסת מאחור את הרוכסן ועוזרת לי להשתחל אל הג'אקט,אני סוקרת את עצמי במראה.
כן,אני יודעת. בתור אחת שהחיים שלה מתחילים להסתדר ציפיתם שזאת תהיה שמלה ארוכה עם הרבה נצנצים שתפיל לכולם את הלסת כשאעבור?
טוב,מצטערת לבאס אתכם אבל המציאות לא פועלת ככה.
אני מאפשרת לה לאפר אותי,מפני שהפעם אני רוצה להראות ללוקאס שאני שווה משהו.אני רוצה להראות לו שאני יכולה להיות מהממת.
גם אם אני לא באמת כזאת.
השמלה נצמדת במותניים במין מחוך עור שחור שמחובר במין שרוך שחור שסוגר אותו בצורת איקסים שעומדים אחד מעל השני במאונך.
מהם,יוצאות שכבות של תחרה שחורה מחוברות אחת תחת השניה ומגיעות עד מעל הברך.
עם הג'אקט,השילוב הזה מדהים.
אמי מתלתלת את הפאה ומלבישה אותה על הראש שלי,אבל עוצרת את הכיסא כשאני מנסה לסובב אותו אל המראה.
"עדיין לא" זה הרגע שלה. זה היה חלק מהחלומות שלה שהיא ידעה שלעול לא יוכלו להתגשם.אבל הנה-אני בחדר לבושה לנשף,הבחור הכי מושלם לוקח אותי כבת זוגו,והיא מאפרת אותי לכבוד האירוע.
אין מאושרת ממנה עכשיו.
היא מורחת אודם על שפתיי ואז מעבה את ריסי ומציירת קו שחור מעל גבול עפעפיי.
אני מאפשרת לה להתעלל בי עוד קצת ולהוסיף עוד כמה פרטים אחרונים.
ואז היא מציעה לי נעלי עקב. "לא,יש לי גבולות" אני מזכירה לה.
"בבקשה,אבל הן פשוט יהיו מדהימות עם השמלה!" היא מתחננת.
אני מניחה שאולסטאר שחורות באמת לא יסתדרו יפה עם השמלה,אבל עקבים...
לבסוף אני נאנחת ונועלת אותן במבט זועף.
"אל תהיי קשה,זה רק לילה אחד" היא מנחמת.
העקב לא באמת גבוה.הוא דק...וקצר...
כשאני פותחת את הקופסא כדי להוציא את התכשיט,אמי עוצרת את נשימתה מאחורי.
"זה...זה מדהים,מתוקה" אני מחייכת.
"אני יודעת" היא עונדת את השרשרת על צווארי.
ואז אני מקבלת שיחה.
"הוא בחוץ" אבא שלי קורא מן הקומה למטה.
"הוא בחוץ" אני מאשרת.
"הוא בחוץ" היא חוזרת אחריי.
"אני בחוץ" קולו בוקע מהנייד. "אוח,תסתום" אני מסננת.
"ידעתי שלא נצטרך לשים לך סומק" אמא שלי צוחקת.
אני מאדימה ומשתיקה אותה. "ידעתי שהיא תסמיק" הקול ממשיך להשוויץ מהפלאפון.
"עוד מילה אחת ואני נשארת בבית" אני מאיימת.
והשתיקה שנשמעת מהצד השני של הקו גורמת לי לחייך חיוך שחצני.
"ראית שהצלחתי להשתיק אותו?" 
"הו,לא. את לא הצלחת להשתיק אות-" הוא נעצר אל מול פתח הדלת וסוקר אותי בלי בושה.
"מי את ומה עשית לכלה היפה שלי שלא הסכימה לשים שפתון קטן?!" הוא לוחש לאוזני בדרך שבה רק אני יכולה לשמוע את דבריו.
אני חובטת בכתפו והוא מעמיד פנים שכואב לו.
"דפוק"
"אוי,אל תתחילי"
הוא אוחז בידי ומסובב אותי בגאווה.
"הסוללה שלך מלאה,נכון? וגם שלך?" אנחנו מהנהנים במקביל.
"אם יקרה משהו אל תהססו להתקשר אלינו. אל תתאמצי יותר מדי. תנסו שלא להשתכר. ותודיעי לי איפה את ישנה.
אממ...תתקשרי אליי כשאת מגיעה הביתה. ו..מה עוד? הכדורים שלך אצלך בתיק,כן?" היא בודקת ומוודאת בדאגה.
לוקאס מבחין במבטי וניגש לאחוז בכתפיה."תסתכלי אליי,גברת אוליבר. אין שום סיכוי בעולם שאתן לבת שלך להיפגע הערב" נראה שזה הספיק כדי להרגיע אותה והיא נושמת עמוק.
"אוקי,שיחת גברים בחוץ.שיחת בנות בפנים" אבי קורא ויוצא החוצה עם לוקאס.אני שולחת אליו מבט מעודד.
"שיחת בנות?!" אני צועקת בלחש.
"הבחור שלך חתיך!' היא אומרת בשניה שהוא יוצא.
"הוא לא הבחור שלי!" שפתיי מתכווצות.
"בסדר. בסדר. בכל מקרה,אני יודעת שבתור אמא אני לא אמורה להגיד את זה אבל אני רוצה שתהני היום. אני רוצה שתעשי כל מה שבנות אחרות היו עושות בנשף הראשון שלהן. נשיקות,וחיבוקים וריקודים אבל תשמרי על עצמך,אני סומכת עלייך" לחיי מאדימות ואני גוערת בה.
"קדימה,אל תתני לאביר הלבן לחכות יותר מדי על הסוס. אני אוהבת אותך,נסיכה שלי" אני נושקת ללחי ויוצאת בשתיקה.
"תהני,ג'יימי. טוב?" אבא שלי מוסיף כשאני עומדת לסגור את דלת הרכב.
"מוכנה לנשף הראשון שלך?" הנהון קצר והוא מתחיל לנסוע.
"את מהממת" הוא לא מסתכל עליי.
"גם אתה" אני מציינת.
משתררת שתיקה לכמה רגעים.
"על מה אבא שלי דיבר איתך בחוץ?" אני לא מתאפקת.
"ידעתי שתשאלי" הוא מצחקק. אני שולחת אליו מבט כועס.
"דברים של בנים" הוא מושך בכתפיו.
כשהשתיקה נעשית ארוכה מדי,הוא מפרט. "להיזהר עלייך,לשמור עלייך...כל דבר שלא התכוונתי לעשות עוד קודם"
"אז סביר להניח שהם עכשיו מרכלים עלינו בבית?"
"אני מניח שכן" ואז אנחנו חונים,ואני מבינה שזו הפעם הראשונה שאני נכנסת לתיכון שלו.
הוא יוצא ומורה לי להישאר,ואז הוא פותח את הדלת שלי בג'נטלמניות ומושיט לעברי את ידו. אני לא מבינה לרגע,אבל אז מבחינה שסביבי כל הגברים עושים את זה. ואני תופסת בידו.
"את מוכנה?" הוא שואל שוב.
"לא" אני אומרת בכנות.
והוא צוחק ונושק לרכתי.
"תתכונני,המוזיקה חזקה.קודם השירים החזקים,קצת חלש ואז הוא משחק עם זה-דיג'יי עם סגנון ייחודי. אבל הוא עושה את העבודה" אני מהנהנת.
"אם כואב לך הראש או משהו. רק תגידי ואנחנו יוצאים. השתתפתי במספיק נשפים בשביל לדעת איך זה מסתיים" הוא מרצין לרגע.
"היום אני אהיה בריאה. אתה עוד תראה" הוא מחייך.
כשאנחנו נכנסים המוזיקה באמת רועשת ואני סותמת את אוזני לכמה רגעים.
לוקאס מושך אותי במהירות אל עבר שירותי הגברים ואני מאדימה במהירות.
"קחי" הוא מושיט אל בין ידיי זוג אטמי אוזניים.
"הם חזקים,אבל את תוכלי לשמוע את המוזיקה. אל תדאגי" אני מחייכת אליו בהכרת תודה.
בלי התראה הוא נצמד אליי ומנשק את שפתיי. אני מחבקת אותו וידיי נשלחות לכרוך את שיערו בין אצבעותיי. אני נצמדת אליו בתגובה ומליון כוכבים מתפוצצים במוחי.לרגע,אני תוהה אם חזרנו לנשף.
"חיכיתי לעשות את זה...מהשניה שראיתי אותך עם השמלה הזאת" אש בוערת בעיניו. הזהוב חולף לרגע.
לחיי מתלהטות ואני משתוקקת לפתע שנוכל להמשיך.
"עכשיו חוזרים" הוא מחייך חיוך צדדי ומושך אותי אל הריקודים.
תחילה ניגשים אלינו קבוצת נערים ונערות ומפטפטים עם לוקאס לא הרף. הוא מציג אותי בפניהם ואני שולחת בחזרה מבט נבוך.
הנשים מחמיאות לי על השמלה ואני מודה להן,מבוישת.
"תשתחררי" הוא לוחש ומסחרר אותי בין ידיו כשהם הולכים.
כשאנחנו צועדים באולם,עיניי סקרניות מתמגנטות אחרינו ואני מתחילה לדאוג שמא הבחינו בגבות החסרות או שמשהו מהפאה זז.
"תתעלמי מהם. זה בגללי" הוא מרגיע אותי.
ואז הוא מושיט לי כוס פונץ'.
"אני לא שותה,זוכר?" 
"היום את כן. וכדאי שנעשה את זה מהר לפני שהמורים ישימו לב שמישהו שפך לפונץ' הזה אלכוהול" לחיי כבר כואבות מכל החיוכים.
"ומה איתך?" 
"היום זה הערב שלך. צריך מישהו שיחזיר אותנו הביתה,לא? חוץ מזה שאם אשתה אני עלול לשבור את ההבטחה שלי" החיוך שלו זוהר תחת האורות המתחלפים.והמבט שהוא שולח לי גורם לבטני להתכווץ.
"והיא....?" אני שואלת.
"הבטחתי שלא לאנוס אותך" הוא צוחק.
אני חובטת לכתפו ובולעת את כוס הפונץ' בכמה לגימות. האלכוהול חורך את גרוני ומסתנן במהירות למחזור הדם שלי.
"זה מגעיל! איך אתם שותים את זה?!" אני משתעלת לרגע ובודקת שאין דם על ידי.
"אחרי הכוס השלישית הטעם כבר נעלם" כשאני עומדת למחות אצבעו נשלחת לשפתיי והוא מושך אותי אל רחבת הריקודים בשיר הרגוע הראשון.
אני מבחינה בזוגות מחובקים נעים בשלווה סביבנו וחלק מהם אפילו מתנשקים.מבטים נוספים מתמקדים עלינו.
אני מנסה לנחש מה לוקאס עשה בנשפים הקודמים שלו-עם מי רקד,כמה שתה,איפה היה. אבל הוא אוחז בידי ומניח אותה על כתפו.
"לוקאס,מעולם לא רקדתי!" שקר. נהגתי לרקוד בעבר,בגיל קטן מאוד,אבל מאז עבר נצח.
"לא נורא. תעקבי אחריי" הוא אוחז במותני ומגעו מעביר בי חום וצמרמורת נעימה ואז מקרב אותי אליו עוד יותר. "לוקאס!" אני גוערת בו.
"פשוט תשתחררי" הוא לוחש.
ובפעם הראשונה בחיים שלי,אני פשוט עושה את זה.אני אוחזת בידו ואנחנו נעים בתנועות איטיות על הרחבה.
עיניו ממוקדות על עיניי וחשמל עובר בנינו. חזו צמוד אל שלי ולמרות שבהתחלה נזהרתי לא לדרוך על נעליו,עכשיו זה כמעט לא קורה.
"איך זה בתור הנשף הראשון  שלך?"
"היו לי טובים יותר" אני מחייכת בערמומיות.
"לא היו. זה הראשון" אני מבינה את טעותי ופורצת בצחוק שקט.
"אני מחבבת אותך" אני לוחשת.
"גם אני מחבב אותי,גברת אוליבר" הוא טוען ברשמיות.וזוכה לחבטה בכתפו.
הוא לוכד כוס פונץ' נוספת ממגש שמטייל בין כולם ומושיט אותו אליי.
"לא" אני שולחת מבט מאיים.
"חבל. מישהו אחר ישתה את זה" אני לוקחת ממנו את הכוס ומרוקנת אותה במהירות.
"ילדה טובה" הוא מסובב אותי במהירות לפני שאני מספיקה  לשלוח הערה עוקצנית.
"אתה בסדר?" אני מעלה את ידיי אל צווארו בהיסוס. בתגובה,הוא מעביר את זרועו השניה אל מותני ומבטינו מצטלבים בשנית.
"הבחורה הכי סקסית בעולם נמצאת איתי על רחבת הריקודים,אני יותר מבסדר" הוא מצחקק לנוכח האודם שמתפשט על פניי.
אני משפילה את מבטי.
"לעולם,אל תפסיקי להסתכל עליי עם העיניים האלה" הוא מעלה את סנטרי ומגעו מריץ בי ניצוצות.
אני כבר לא חושבת על כלום. לא על המבוכה,לא על המוות המתקרב,לא על האסור והמותר,ואני פשוט מנשקת אותו.
שפתיי מתמזגות עם שלו ואני מנשקת את שפתיו הרכות כמו שלא נישקתי אותו מעולם.
ידו עולה אל צווארי ומוחצת אותי אליו בלהט. ידי מחקה את מעשיו וידי השניה חובקת את מותנו השרירית.
אנחנו כבר לא בנשף,האנשים נעלמים ועכשיו זה רק אנחנו על הרחבה.
אפינו נוגעים לא נוגעים ועיניי עצומות.
החום שורה בכל מקום סביבנו ולשונו נתחבת אל פי ומדגדגת את שיניי.
אנחנו מתרחקים כדי לנשום ואני מבחינה במבטים קנאיים ננעצים בי.
אני שולחת לעברם מבט שחצני ומנשקת שוב את שפתיו.
את הכוס הבאה אני כבר לוקחת בעצמי ומרוקנת אותה במהירות,כך גם את זאת שאחריה.
אבל את הכוס החמישית שאני מניחה על שפתיי,ידו של לוקאס לוקחת.
"שתית מספיק הלילה,את לא חושבת?" אני מחמיצה את פניי באי שביעות רצון.
במהלך השירים הצעקניים אנחנו משוחחים בצד וצופים בבנות הלבושות בשמלות הקצרצרות שלהן מתפרעות על הרחבה.
המורים עלו על האלכוהול שבפונץ' ועכשיו הם עסוקים בלשפוך את תוכנו בחוץ.
אני מודיעה ללוקאס שאני הולכת להתאוורר בשירותי הנשים ומסרבת להצעתו ללוות אותי.
כשאני הולכת בראש מעט מעורפל לשירותי הנשים,אני מבחינה בקבוצת בנות מצחקקות שעונות על הכיור.
"ראיתן איך כריס נישק את קת'רין?! חשבתי שאני עומדת להתפוצץ!" צחוק נשמע כהסכמה.
"ורון? הדפוק הזה הלך להתמזמז עם ג'יין בשירותי הגברים!" מלמולי התפעלות נשמעו.
כשאני נכנסת ומנסה להעביר מטלית לחה על עורי מבטי הנץ האכזריות שלהן ננעצות בי. מחפשות קורבן חדש כי כנראה שהרכילויות לא הספיקו להן.
"את הפרוצה החדשה של לוקאס,מה?" מתקרבת אליי נערה עם שיער מתולתל ובלונדיני ופנים מאופרות מדי בצעדי חתול איטיים.
"א-א-אני לא..." אני מגמגמת.
"גם שיכורה. מה תכננתם להלילה?" מתקרבת הבחורה השניה עם שיער אדמוני מרוסס.
שאר הבנות מתקרבות אליהן כמה צעדים אבל תופסות מרחק. כנראה שפוטות שלהן.
"לא ת-ת-תכננו כ-כלום..." אני ממלמלת.
"כמה זמן אתם...ביחד?" הבלונדינית-כנראה המנהיגה- שואלת.
"אני לא יודעת.... אני מניחה שכבר...חודש" ראשי מסתחרר ובחילה גואה בבטני. 
"מאיפה אתן מכירות את לוקאס?" אני שואלת אותן. 
"את לוקאס?" הן מצחקקות.
"לוקאס היה החבר שלי,היינו יחד" היא נושכת את שפתיה.
"וגם שלי" האדמונית לוחשת ומגלגלת עיניים מכוסות איפור שחור כבד.
"וגם שלי" עונות כמה מן השפוטות שלהן במקהלה.
"הוא לא סיפר לך? הוא היה כמעט עם כל השכבה. תפסת את הבן הכי סטוציונר בבצפר,זה שמתחיל עם כל דבר שזז. השאלה היא,מתי הוא יזרוק אותך?" הן יודעות שאני מתחלחלת מכל מילה שלהם. והן ממשיכות להטיח בי את האמת.
"השיא שלו היה שבועיים,נכון שיילין?" הבלונדינית מהנהנת בעונג. 
אני יוצאת משם בתנופה,מנסה למחות את הדמעות שצצות מעיניי.
אני פוגשת בחיבוקו וזרועותיו נכרכות סביבי בחיבוק. ריח האפטרשייב הממכר שלו פוגש באפי.
"היי,מה קרה?" הוא שואל.
"למה בכית?" הוא מבחין בדמעות.
"אני...לא זוכרת" אני לוחשת בבלבול שנוצר מהשפעת האלכוהול במוחי. הוא רוכן לנשק את מצחי ואני מרימה את ראשי כדי שיפגוש בשפתיי.
"את רוצה ללכת?" אני מהנהנת. וכשהוא אוחז בידי ומתחיל ללכת הכוכבים שהתפצחו בראשי מהנשיקה בשילוב האלכוהול גורמים לי לקרוס על הרצפה.
"בואי. תישעני עליי" כשאני מוחה,הוא אומר -"את לא שוקלת כלום,אל תדאגי".
אני נתמכת בו ומסרבת שירים אותי על זרועותיו.
כשאנחנו פוגשים באויר הלילה הקריר,אני שואפת אותו אל ריאותי בהנאה.
"את שיכורה מדיי" הוא קובע ואני מצחקקת באישור.
אני משתחלת אל מושב הנוסע ברכב והוא חוגר אותי ונכנס למושב הנהג.
"אין מצב שאני מחזיר אותך הביתה ככה,אני לוקח אותך אליי" הוא קובע ומושיט אליי את הפלאפון שלו.
אני מביטה עליו בבלבול. "מה אעשה עם זה?" אני מוסיפה במבוכה.
הוא נאנח ומתקשר.
"שלום,גברת אוליבר" היא עונה לו מהצד השני.
"כן,היא בסדר. הכל בסדר,גברתי. היא תישן אצלי הלילה" הוא מודיע ברשמיות.
"כן, היא היתה מדהימה" הוא מחייך אליי.
"אוקי,לילה טוב" ואז הוא מנתק.
אנחנו חונים אל מול הטירה שלו וכשאני מנסה לקום ונופלת,הוא מרים אותו בזרועותיו אל החדר.
הוא מושיט אליי חולצה לבנה מהארון ומורה לי להתקלח.
"מה אעשה איתך,הא?" הוא שואל כשאני מדשדשת באיטיות וכמעט נופלת בהליכה.
"אני צריכה כיסא קטן" אני פולטת בבושה. "למקלחת?" הוא שואל ואני מהנהנת.
הוא יוצא מהחדר וחוזר עם שרפרף כחול אחרי שהוא מייצב אותו על רצפת האמבט,הוא סוקר אותי.
"אין מצב שתצליחי להתקלח ככה" בלי לחשוב אני מהנהנת,ובחילה גואה בבטני.
הוא ניגש אליי ומושיב אותי על השרפרף במקלחת ואז מוריד את הג'אקט מגופי בזהירות.
"לא!" אני מאדימה. הוא משעין את ראשי על חזו השרירי. "אל תדאגי" הוא לוחש. ואני מקשיבה לו. אני לא דואגת.
מדהים שכמה מילים ממנו גורמות לי לשכוח מהצרות שלי.
הוא פותח את רוכסן השמלה ומסיר אותה בשקט. אני מרגישה לפתע חשופה ופגיעה. אבל הוא לא מדבר,וכשידיו הן היחידות שנוגעות בגופי,אני מנסה לחדור את מסך הטשטוש כי משהו מנסה לעבור למחשבותיי מתת המודע. משהו חשוב,משהו מפחיד. אבל אני לא מצליחה לזכור מהו.
לוקאס משאיר אותי עם תחתון וחזייה בלבד ושואל אם אוכל להסתדר מפה.
אני מהמהמת משהו ואחרי שאני מתפשטת לגמרי,אני פותחת את המיים. תחת הלחץ אני מתעוררת קצת.
אני מחזירה עליי את ההלבשה תחתונה ומרגישה שייכות מסוימת כשריח הסבון של לוקאס והחולצה שלו עליי.
כאילו אני שייכת לו.
והמחשבה הזאת מעבירה בי צמרמורת כל כך מתוקה עד שאני מוצאת את עצמי מחייכת.
אני מסירה את האיפור שנזל על פניי ומקווה שגם עכשיו אני אראה טוב בעיניו.
הערה עוקצנית מנסה לבקוע את מסך החלום שבו אני שרויה,אבל האלכוהול דוחף אותה הרחק.
אני יוצאת מחדר המקלחת ומוצאת את לוקאס יושב על מיטתו ומשחק בפאה הכהה שלי.
החולצה מגיעה עד אמצע ירכי ולפתע,כשהוא סוקר אותי,אני מבחינה בכך יותר מקודם.
"את סקסית מדיי,עוד יחטפו אותך" הוא רוטן.
"אני צריכה מכנסיים" הוא זורק לעברי מכנס טרנינג ארוך ואני מטפסת לצידו אל המיטה.
"לוקאס ליירי" עיניינו נפגשות. "כן,ג'יימי אוליבר?" הוא מחקה את טון קולי במבט חולמני.
"אתה חתיך מדיי" אני קובעת בהחלטיות.
"הו,כן? את בטוחה?" אני מהנהנת. לשונו נשלחת ללקק את שפתיו ועיניי מתמקדות בהן.
ואז אני מנשקת אותו. מתוך רעב שאני לא מסוגלת להילחם בו.
נהמה פורצת מגרונו והוא מחזיר לי באותה האש.
אני נשכבת תחתיו על המיטה והוא נושך את שפתי בלהט. חם לי,האויר סביבינו עולה באש ומגעו חורך את עורי תחתיו.
גניחה בוקעת מגרוני כשאני נכרכת סביבו וידי מושכת אליי את כתפו. רגליו וידיו עוטפות אותי משני הצדדים ואני כלואה בניהן.
"אל תפסיק" אני מנשקת אותו. "אף פעם" הוא נושך את שפתיי בתגובה.
ראשו דוחף את ראשי ששוקע בכרית ואפו נלחץ אל אפי. אני גונחת שוב כשקשרים מתהדקים בבטני ואלפי זיקוקים מתפוצצים בחדר במטר ניצוצות.
אש יוקדת בעיניו. "ג'יימי" הזהוב שבעיניו בוער. "לוקאס" אני חוזרת אל השפתיים שלו.
"לא,ג'יימי" הוא גונח.
"ששש... בלי דיבורים" אצבעותי נתחבות אל שיערו ואני בוערת מתשוקתי אליו.
"לא,ג'יימי!" הוא קם ממני במאמץ ומתרחק לקצה השני של החדר.
למה כל הגברים עושים את זה?
"למה לא? אני רוצה אותך!" אני רוצה אותו.הנה,הודיתי בזה. אני רוצה את לוקאס ליירי,ואני רוצה אותו מיד!
"אנחנו לא יכולים,ג'יימי…לא עכשיו,לא ככה" הוא מתחנן. עיניו מתכווצות במאמץ של התשוקה שהוא מתאמץ לרסן.
"איך ככה?" אני שואלת.
"לא כשאת שיכורה ואת עלולה לא לזכור כלום,לא כשאת יכולה להתחרט על זה" הוא מתחנן שאבין.
"אני לא אוכל לשלוט בעצמי" הוא לוקח בגדים ונכנס להתקלח.
אני מתנשפת לנוכח מה שקרה כאן עכשיו,וגופי משווע למגעו.
מעולם לא חשתי כך לפני כן,ואני נושכת את פנים לחיי כדי לנסות להשתלט על התשוקה שלי כלפיו.
כשהוא יוצא בחיוך אני מזדקפת ואומרת במהירות- "אני לא שיכורה" אבל פי מרגיש כמו מסטיק והתנועות שלי כבדות ומסורבלות.
"אהא..." הוא אומר באי אמון ונכנס תחת השמיכה.
"זה המקסימום שאני יכול לעשות" הוא מציע לי את חיבוקו ואני מתכרבלת אל תוך חזהו בהכרת תודה.
"לילה טוב,בלרינה" הוא לוחש ואני גולשת אל שינה רצופה ונטולת סיוטים.

אני...במקצת מובכת להעלות את הפרק הזה לכאן. לא נראה לי שמכירים פה את הצד הזה שלי...
וזה באמת מזכיר קצת את שומרת אחותי...
שאריות של החיים
15/07/2015 08:57
זה יפהפה.
הכתיבה שלך מדהימה וממכרת.
תמשיכי בבקשהההה
תיאו
15/07/2015 10:03
אל תגזימי
את לא מבינה איזה חיוך מטורף יש לי על הפנים עכשיו!!!
תודה לךךך
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
...

"צרחות שצרחתי,נואשת,כואבת.בשעת מצוקה ואובדן.
היו למחרוזת שירים מלבבת לספר שירי הלבן"
-רחל המשוררת,ספר שיריי הלבן.