עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ttio.stz@gmail.com
חברים
bellNoNameפוקסי99נערת הגורלאלונה ✮הַחַיִּים שֶׁלִּי
ThelsemisssisimemoriesאיירוMr.NobodyDanielle
יעלNerdWritingEmmaMeshiM1chalyכוכב באפלה
Without a FaceBorn To Dieme-***דניאלhopelesssee from the heart
אנונימיתDaniel .כבר לא כאןBe Your Own HerocosmicBFFits just me .
SnowZippersSuzan-----Here To LoveBlackChamomile
שאריות של החייםalice
לאמת יש המון דרכים
"ככה שלא בדיוק שיקרתי, פשוט בחרתי באיזו אמת להשתמש"
-אשמת הכוכבים-
שחור ולבן
אנשים בשחור לבן, אוספים פיסות של רגשות,
לעתים מתחפשים לגוונים של אפור.
אנשים שאיבדו את הטעם לחיות,
ועכשיו הם חיים בין לבן לשחור.

מהלכים בכבדות בעיירה חסרת ערך,
ובלילה שקט. אסור לאף אחד לחלום.
מפשפשים בפחים לחפש כיוון דרך,
ואולי לגלות את השביל לשלום.

ריקנות נבוכה, לבבות לא פועמים.
במקום כל כך קר, מצייתים לכללים.
מתיישבים על ספסל לנצח נצחים,
תוהים "מה היה לו היינו מרגישים?"

מגרדים עוד טיפה שאריות של הריק,
מכביש משופשף שמוביל לאינסוף.
אל תנסו לחייך, תסתכלו על כולם,
ותמשיכו בשקט את הכלום לחשוף.

זה אף פעם לא הזמן, אין עומק ואין תקווה.
המצב לא ישתנה, המציאות כבר נחרבה.
השגרה שנבנתה והרסה אפשרויות.
תמשיכו לחיות את חיי האכזבות.

סורי

30/03/2015 13:22
תיאו
כן,אני יודעת. נעלמתי הרבה בזמן האחרון (מהסיפור,הכוונה)
התחלתי לכתוב ספר חדש,ולדעתי הוא פשוט יותר טוב,יותר ארוך,ויותר קשור לסביבות הגיל שלנו.
ומה שהכי חשוב-אני ממש נהנית לכתוב אותו!
אני מתלבטת אם להפסיק להעלות לפה את "אסירים לנצח" (עם אריאל וריצ'ארד) ולהתחיל להעלות אותו.
השאלה היא,אם מישהו באמת קורא את "אסירים לנצח". כי אם כן,אז אני אמשיך להעלות אותו.
בבקשה תהיו כנים,זה עדיף שתכתבו שאתם לא קוראים מאשר סתם לחכות לסוף.
אפילו אם רק מישהי\ו אחד\ת קורא\ת אז הסיפור ימשיך לעלות לפה.

תיאו
30/03/2015 14:36
אם יש לך כבר את הסוף לסיפור הראשון כדאי שתסיימי אותו ואז תתחילי את החדש.
חבל להרוג את כולם עם המתח :)
שאריות של החיים
30/03/2015 15:41
אני רוצה שתסיימי להעלות, אני די במתח...
ואני מחכה לחדש:)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
...

"צרחות שצרחתי,נואשת,כואבת.בשעת מצוקה ואובדן.
היו למחרוזת שירים מלבבת לספר שירי הלבן"
-רחל המשוררת,ספר שיריי הלבן.