"יש לי הרגשה טובה היום" גבריאל הרים גבה.
"מוזר,לי דווקא יש הרגשה שמשהו משונה עומד לקרות היום" העיר.
"משונה היא מילה משונה"
"היא צריכה להיות,לא?"
"לא יודע"
למשך כמה דקות היה שקט,ואז גבריאל שבר אותו.
"תגיד,ריצ'.אתה מתכתב עם עוד מישהו או שאתה עדיין איתה?"
"וואו.עכשיו נהרס רגע יפה! תודה גברי"
"לא.אף אחד אחר"הוספתי לאחר דקת דומיה נוספת.
"יופי. ו...אנונימיות?"
"אתה חופר" התחמקתי.
הוא נעץ בי מבט ארוך.
"טוב,אי אפשר להגיד שלא ניסיתי,נכון?"
"ריצ'.אני רציני.זה מסוכן!" כעס.
"אבל גברי-"
"לא ריצ'! אני לא מוכן להתנהגות הזאת!" כיווצתי את שפתיי.
"זאת לא ההחלטה שלך! אתה לא אבא שלי!" צעקתי.
"אני האחראי עלייך! ואני צריך לטפל בך! לדאוג לך.ואני לא יכול לעשות את זה כשאתה מתמרד ככה!" זעמי גבר.
"אז אל תדאג לי! אני לא צריך את הטובות שלך!"
"אני עושה את זה כי אכפת לי ממך! אתה חשוב לי!"
"אני רק נענש מזה!" צעקתי.
"אל תצעק" הוא אמר בשקט.
הסתכלתי עליו. "ריצ'.אני בסך הכל דואג לך.אני עושה את העבודה שלי בצורה הטובה ביותר.העבודה שלי היא לשמור עלייך,אבל בשבילי היא הרבה יותר מזה.אני החבר הכי טוב שלך.הידיד שלך.השומר שלך.ואני לא אתן לאיש להחליף אותי כי אני רוצה לעשות את זה!" הסביר.
"אני...אוף איתך! אני לא מצליח לכעוס עלייך!" סובבתי את פניי אל הקיר.
"אתה לא חייב לכעוס" הוא נגע במותני בחדות.
צחוקי נפלט תוך רגע וללא מעצורים.
"אתה יודע מה? אני באמת לא צריך,נכון?"
"אני שמח שהבנת את הנקודה"
"אז גם לך אסור לכעוס עליי,נכון?" הוא הנהן בזהירות.
"ואתה רוצה לעשות לי טוב,נכון?" הפעם ההנהון היה מהוסס.
"אז לך אל האחות ההיא! בפקודה שלי" הנחתי את ידי על מצחי והשקפתי למרחק.
במקרה הזה,קיר החדר שלי.
נזכר במשחק הפיראטים ששיחקנו בילדותי.
הוא החל למחות,אז נאלצתי לדחוף אותו בכח בדלת ולסגור במהירות.
"אתה חייב לשנות טקטיקה!" צעק מבעד לדלת הסגורה.
"עד הפעם הבאה אני כבר אחשוב על משהו!" עניתי ושמעתי את צחוקו גווע.
שלחתי הודעה לנסיכה והופתעתי כשהיא לא ענתה.
עברה שעה.ועוד חצי.
וכלום.
התקלחתי וסידרתי את החדר.ואף השתעשעתי בהחלטה אם סימן הבדיקות הוא כחול או סגול.
אבל כעבור שעתיים שלמות כבר לא יכלתי.
התקשרתי אליה.והשיחה התנתקה כעבור צלצול אחד בלבד.
התקשרתי שוב. אך הפעם הקוו היה מנותק.
כל שנותר לי היה לבהות בשיעמום בקירות החדר ולחכות שהזמן יעבור.
ואז,נקישות על דלת החדר.
ושקט.
שקט מחשיד.
אני לא עונה.
הדלת נפתחת בהיסוס.
גבריאל עומד בפתח במבט המום,הפראנואידיות שפיתחתי באמצעות הספרים גרמה לי לתהות לרגע אם תקעו סכין בגבו.
פיו היה פעור.והשקט התמשך לאורך דקה ארוכה שנדמתה כנצח.
"ריצ' אני...היא..." הוא השתתק.
"מה האחות עשתה לך שאתה כל כך מבוהל?" שאלתי.
"לא...זאת לא היא.זאת.....היא" הוא זז הצידה וחשף מולי בובת ברבי בגודל אדם.
או לפחות כך שיערתי שהיא עד שהיא התחילה לדבר.
"האם אתה הוא הנסיך הקטן?" היא נעצה בי את עיני התכלת שלה.
ואז הבנתי.
הנסיכה הגיעה.

אוקי,מעכשיו הפרקים עומדים קצת לשחק.
חלק ארוכים מדי,חלק קצרים מדי,חלק סבבה,וחלק קצרים יותר מדי!!
אז מקווה שנהניתם!
תיאו




































