עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

ttio.stz@gmail.com
חברים
bellNoNameפוקסי99נערת הגורלאלונה ✮הַחַיִּים שֶׁלִּי
ThelsemisssisimemoriesאיירוMr.NobodyDanielle
יעלNerdWritingEmmaMeshiM1chalyכוכב באפלה
Without a FaceBorn To Dieme-***דניאלhopelesssee from the heart
אנונימיתDaniel .כבר לא כאןBe Your Own HerocosmicBFFits just me .
SnowZippersSuzan-----Here To LoveBlackChamomile
שאריות של החייםalice
לאמת יש המון דרכים
"ככה שלא בדיוק שיקרתי, פשוט בחרתי באיזו אמת להשתמש"
-אשמת הכוכבים-
שחור ולבן
אנשים בשחור לבן, אוספים פיסות של רגשות,
לעתים מתחפשים לגוונים של אפור.
אנשים שאיבדו את הטעם לחיות,
ועכשיו הם חיים בין לבן לשחור.

מהלכים בכבדות בעיירה חסרת ערך,
ובלילה שקט. אסור לאף אחד לחלום.
מפשפשים בפחים לחפש כיוון דרך,
ואולי לגלות את השביל לשלום.

ריקנות נבוכה, לבבות לא פועמים.
במקום כל כך קר, מצייתים לכללים.
מתיישבים על ספסל לנצח נצחים,
תוהים "מה היה לו היינו מרגישים?"

מגרדים עוד טיפה שאריות של הריק,
מכביש משופשף שמוביל לאינסוף.
אל תנסו לחייך, תסתכלו על כולם,
ותמשיכו בשקט את הכלום לחשוף.

זה אף פעם לא הזמן, אין עומק ואין תקווה.
המצב לא ישתנה, המציאות כבר נחרבה.
השגרה שנבנתה והרסה אפשרויות.
תמשיכו לחיות את חיי האכזבות.

פרק שבע:אריאל-משחק

12/11/2014 16:09
תיאו
"בוקר טוב" נקישות על דלת חדרי העירו אותי כבכול בוקר. "בוקר אור" עניתי. התארגנתי והתיישבתי בכיסא,מחכה למרגרט שתסרק את שיערי. היא העבירה עליו את המברשת והחלה לקלוע אותו לצמת סרטים בלונדינית,אך עצרתי אותה. "מרגרט,התוכלי לשנות היום את שיערי? חפצה אני במשהו יותר...מהודר,אך פשוט. שיראה קליל ולא יעמיס על ראשי" רציתי היום להיות מיוחדת. האם זה בגלל התגובה ששלחתי לנער האנונימי? או שאולי זה מפני שחפצה אני להיראות יפה היום אל מול שני המחזרים שלי? איכס.. מחזרים...
הנחתי לזה לעת עתה. היום אני פשוט רוצה להיות מיוחדת. האין זה טוב?
כשעליתי לרכב הלבן של אמי היא החמיאה לי על שיערי ופני הקורנות.ואף הוסיפה שעליי להרבות כן כדי שאוכל לגרום לידידיי מבית הספר להתקרב אליי יותר. ידידיי? אינני בטוחה לגבי חלקם.
"אריאל,עבודתי זקוקה לי.התוכלי להזדרז?" התעוררי ממחשבותי ויצאתי מן המכונית במהירות. "אריאל!" קולו של יונתן קרא מאחורי. התעלמתי והמשכתי ללכת."אריאל.קראתי לך.מדוע לא ענית לי?" הוא הניח את ידו על כתפי כדי להסב את תשומת ליבי. "יונתן,איני חפצה בנוכחותך כעת.מוכן אתה להסיר את ידך?" ביקשתי בקור והמשכתי ללכת. מותירה אותו המום. "אז זהו,אריאל? את תסרבי לשוחח עמי עוד? אין זה הוגן. איני אשם בדבר!" אמר מאחורי. נעצרתי. "לא בכל מצב ישנו האשם והנאשם,יונתן.זהו המצב. קבל אותו" אמרתי בתקיפות. "אקבל את המצב רק לאחר שאת תתעוררי אל המציאות הזו" אמר ועקף אותי מבלי להביט בפני.
נכנסתי לשיעור כעוסה. עליי להתארס בעוד מספר ימים.מדוע אין הוא מבין את תסכולי.מדוע אין הוא מתחשב? התיישבתי בכסאי ושקדתי על הציור עד לסופו של השיעור. 
מבלי להביט בו דחפתיו אל המחברת ויצאתי אל הפרוסדור.
"אממ...אריאל? אמ..כלומר,כוונתי היתה..גברת מאדון?" נערה מכיתתי נעמדה אל מולי מבוישת. "כן?..אליסה,נכון?" היא הנהנה בהתרגשות.לא ציפתה כנראה שאזכור את שמה.
"אממ..צפיתי בך הבוקר ו...אה..היית קצת....אה...נראית הבוקר מעט רגוזה לאחר השיחה עם אדון קולין..ו..חשבתי להציע אם אוכל לעזור במשהו... אז...אוכל בבקשה?" הנדתי בראשי לאות לא. "אני חושבת.היני מסתדרת היטב,האין זאת?" שאלתי אותה. "אה! אני מצטערת! לא.התכוונתי לכך כלל וכלל גברת מאדון! הינך מסתדרת מצוין!!...אממ..אינני מפקפקת..רק שאלתי אם..אם אוכל לעזור במשהו. אולי אוכל לקחת את ילקוטך לשיעור הבא בל יכביד על כתפייך? או לשמור עליו בשעה שהינך לומדת עם הספרים בלבד?" הנדתי שנית. 
ילדים רבים באים אליי.מכתתי,מכיתות נמוכות,ואף מכיתות הגבוהות ממני במספר שנים. אך הביישניות והחדשות שרק למדו את מעמדות בית הספר הן הכי מסכנות.
"אני חפצה בדבר,תודה לך. חזרי לשיעור בל תאחרי" חייכתי את אחד מחיוכי המקסימים ושלחתי אותה לדרכה. 
"איזה חיוך מקסים לנערה מקסימה!" הופיע קולו המוכר של אדון ג'ונס הצעיר. "ובכן,ניקולס.מה גורם לך לצאת אל פשוטי העם?" ידעתי שאיני מפשוטי העם. שנאתי את ענייני המעמדות ובזתי להם.אך במקומי לא הורשיתי להביע על כך דעה.
"פשוטי העם? הא! את אינך חלק מהם! כלל וכלל לא!" צחק באירוניה. הוא עדיין לא ענה על שאלתי."איני מורשה לאחל בוקר טוב,נסיכה?" הופתעתי.נסיכה? ניקולס.שנהנה ממבטי המופתע,המשיך. "אז בוקר אור לך" הוא התקדם אלי באיטיות.מעביר את ידו בשיערו באלגנטיות. "בוקר טוב גם לך,אדון ג'ונס" עניתי למען הרשמיות ותו לא. "בבקשה,קראי לי רק ניקולס" הוא הרים את ידי ונשק לה."נסיכה" הוסיף בלחישה שהיתה שקטה,אך כולם שמעו.
מודע לכל המבטים שננעצו סביבינו,הוא לחש באוזני בשקט שרק אני יכולתי לשמוע "הגיעי היום בשלוש לפארק" קפאתי.
הוא עזב את ידי והמשיך ללכת מבלי להסתובב לאחור. "נמשיך שיחה זו בפעם אחרת,נסיכה"הוא קרא אל מאחורי גבו בהליכה מתמשכת. אז התעוררתי מההלם ופגשתי במבטי כולם נעוצים בנו. כולל את מבטו של יונתן. נכנסתי במהירות לשיעור,מוציאה את הציוד ורואה את יונתן נכנס אחריי ומתיישב לצידי. "יונתן.." לחשתי. הוא לא הגיב. "יונתן!" לחישתי התחזקה. "כן,אריאל?" שאל בקור. "מה ארע?"שאלתי. "מה עליי להגיד? לא ,חכי. מה חפצה את שאגיד? את כועסת עליי על ענין החתונה הזה שאיני אשם בו.ואילו כשהוא מדבר איתך במסדרון בית הספר אל מול כל התלמידים הינך מסמיקה ונופלת בזרועותיו.זוהי בסך הכל ההחלטה שלך. את בחרת. תני לי לבחור בעצמי" נרתעתי מיונתן הקנאי שנחשף מולי. "ברצוני להבהיר משהו אחד,יונתן. לא נפלתי בזרועותיו.וגם לא אפול!" התעקשתי. "לא? כשנשקתי לידך באירוע שבביתך אותו הערב הרחקת את ידך ונרתעת.ואילו ביום רגיל לחלוטין,כשמלך השכבה מגיע אלייך ונושק אל ידך כשהוא משתמש בביטוי נסיכה,את מסמיקה ולא מגיבה.זוהי אינה נפילה לזרועותיו.אני מצדיע לך,אריאל. לא רצת אחריו לאחר שהלך" בדיוק כשהתכוונתי לענות לו בחדות.לשלוף סכינים ולהוציא את כעסי החוצה,גברת בלייד נכנסה לכיתה והחלה ללמד. 
במשך כל השיעור צברתי את כעסי.ניסיתי לבלוע אותו,אך הוא רק גבר עם כל ניסיון וניסיון.
בהפסקות,הכל דיברו על המקרה ועל הרומן שנוצר.לא הריעו להם תגובותיי.
"אריאל,האם קרה דבר מה בבית הספר שאינך מספרת לי?" שאלה אמי בארוחת הצהריים. "האם היה אמור לקרות דבר מה כדי שאוכל לספר לך עליו?" החזרתי לה בשאלה. "אריאל,לשמועות נוצרו אוזניים.העולם בנוי כך.מדוע עליי לשמוע על חיי הרומנטיקה של חיי משכנותיי?" המשיכה לחקור. "מפני שאין! לשמועות ישנם אוזנים,אך גם כנפיים. אינני אוהבת אותו.איני חבקתי לגופו,ולא רקדתי עימו בהפסקה!" קמתי מן השולחן. "גיבוב של הבל הבלים! הוא אומנם שוחח עמי ההפסקה,אך לא יותר.הפסיקי להאמין לשטויות אילו!" הסתובבתי וצעדתי אל עבר חדרי. "אריאל חיזרי לשולחן!" פקדה. 
הסתובבתי,אך נותרתי נטועה במקומי. "איך אוכל שלא להאמין להם כאשר אינך מספרת לי דבר על קורות חייך בבית הספר?" שאלה. "ומדוע עכשיו מלא פיך בשאלות על חיי ולא בכל יום?" שאלתיה באותה האש.ההלם של חוסקר הכבוד שהפגנתי הופיע על פניה "מפני שאירוסייך קרבים ועליי לדעת באיזו חברה הינך מסתובבת!" שתקתי. "היני מסתובבת עם בני המעמד הגבוה בלבד.אילו עם הקשרים הטובים ביותר,כפי שלימדת אותי מגיל צעיר" עניתי בשקט. "חפצה אני לחזור לחדרי להתארגן,האוכל זאת?" ביקשתי את רשותה בשקט מתוח. "ומדוע עלייך להתארגן?" הסתקרנה. "עליי לפגוש באדון ג'ונס הצעיר,בן כיתתי. קשרים טובים בלבד,זוכרת?" היא הנהנה,וללא מילה נוספת עליתי להתארגן.
"מרגרט,עליי ללבוש דבר מה מיוחד אך לא כבד.וכך גם בשיערי" ביקשתי בשקט. היא בחרה לי שמלה וורודה וקצרה,בעלת שרוולים ארוכים ומחשוף וי)V( קטן. מקושטת כמובן במבחר יהלומים,בדים,ודוגמאות מיוחדות. הוספתי להן גרביים לבנות דקות ונעלי בובה בעלות עקב קטן וכמעט לא מורגש. חייכתי אל מול המראה כשמרגרט סרקה את שיערי ואספה את צידי השיער מצידי ראשי לסרט מסולסל. ואת שאר השיער בצידי פני,החליקה וסידרה לפי האורך.מעט קצר מעל העיניים ובצידי הגבות סמוך לאוזנים ארוך עד הסנטר. חייכתי בשנית כאשר היא החליקה את שאר שיערי ויצרה מספר בקבוקים עבים ליצירת הרושם. "מושלם!" הודיתי לה. היא איפרה את פני בשנית והלכה לשלוח את מדי בית הספר לכביסה בשעה שהשחלתי במהירות את הנייד לאחד מקפלי השמלה.
ירדתי במדרגות וצעדתי אל עבר הדלת בראש מורם. "אריאל,אקח אותך במכונית" הציעה.היה ברור לי שכוונתה היתה לדעת היכן או עם מי היני מתרועעת. מדוע אין היא סומכת עליי?
אמרתי לה שאוותר על כך ושעליי לזוז. ולפני שענתה ברחתי החוצה וצעדתי במהירות. כשראיתי את ניקולס מחכה ליד הספסלים ומחפש אותי בעיניו,הרגשתי רטט הודעה ברגלי.הסתובבתי והבטתי בהודעה מחייכת. המחזר האנונימי. כמו שקראה לו קליידי. מהיום עליי לקרוא לו ריצ'. איזה מן שם זה ריצ'?
*התנצלותך מתקבלת.מדוע אינך מגלה לי את שימך האמיתי?* שלחתי. *אה,וישנה שאלה שחפצתי לשאול עוד אתמול.האם סבור אתה שנסיכות הן חופשיות?*
"נסיכה,במה את מתעסקת שם?" הקפיץ אותי ניקולס. לחצתי שלח במהירות ותחבתי את המכשיר הקטן בחזרה אל הקפל. "מה זה היה?" המשיך לשאול. "כלום. מדוע קראת לי לכאן?" נזכרתי בסיבה לבואי. "חפצתי בשיחה איתך.עלינו לחזק את הקשר בינינו,האין את מסכימה איתי?" חייך ביוהרה. "ומדוע?" המשכתי לשאול. הוא תחב את ידו אל ידי בשקט. "אינך רוצה?" לחש. "תודי באמת,נסיכה. את חפצה בקשר איתי" כתפו דחפה את כתפי קלות. "איני רוצה להרוס את ציפיותיך אך אי-" דבר מה קשיח הונח תחת רגליי ונפלתי. לפני שהספקתי להגיב הוא כרך את ידיו סביב גבי במהירות. עצמתי את עיני בפחד עד שהבנתי שאיני נופלת. אז פקחתי אותן וגיליתי לפתעתי את נשימתו החמימה של ניקולס על צווארי,ופניו קרובות לפניי. ניסיתי להתנער ממגעו עד שהבנתי שזה הוא שמתנגד לשיחרורי. "שחרר אותי,ניקולס" לחשתי בכעס. "אם אשחרר אותך את תפלי" לחש ברוגע. עיניו משדרות מסרים מבלבלים אל עיני. "אז תתיישר ואז תשחרר אותי,עכשיו!" דרשתי. "כרצונך,נסיכה" הוא הביט לצדדים ואז התיישר כשאני בין זרועותיו. הסתכלתי מסביבי ופגשתי כעשרים פרצופים שונים צופים בנו. הסמקתי והתרחקתי במהירות. "ניקולס!איך אתה מעז?!" גערתי בו. "מעז מה,נסיכה? נפלת.תפסתי אותך.מה שגוי במעשיי?" חייך.הוא ערמומי. אך אלמד להתמודד עימו. במשחק,כידוע,אי אפשר לשחק לבד.
ברגע זה,הוא התחיל אותו. 
עכשיו תורי.
14/11/2014 10:13
את ממש מוכשרת!
תיאו
14/11/2014 13:16
תודה רבה!
פה זה המקום היחיד שבאמת קוראים את הסיפורים שלי אז החיוכים שלי אחרי תגובות כאלה....טוב,שפיות כבר אין לי.
16/11/2014 14:04
שבוע טוב תיאו
תיאו
16/11/2014 16:53
שבוע טוב גם לך.
16/11/2014 18:18
מה שלומך ?
תיאו
16/11/2014 18:59
בסדר,תודה.
מתחזקים עם כל רגע.
ומה שלומך?
17/11/2014 15:06
ככה ככה מקווה ליותר טוב
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
...

"צרחות שצרחתי,נואשת,כואבת.בשעת מצוקה ואובדן.
היו למחרוזת שירים מלבבת לספר שירי הלבן"
-רחל המשוררת,ספר שיריי הלבן.